החלטה בתיק בש"פ 5187/05

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אהד) בב"ש 91157/05 מיום 16.5.05, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           כנגד העורר ושניים אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בנסיבות מחמירות. לעורר יוחסה בנוסף עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל. מעובדות כתב האישום עולה כי העורר ושני האחרים קשרו קשר לבצע שוד מזוין של שליח פיצה, הנאשמים כפתו את המתלונן, איימו עליו בסכין ולקחו את ארנקו ומכשיר הפלאפון שהיה ברשותו. בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו, שהה העורר בארץ ללא אישור שהייה כדין.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. העורר הודה בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו. בית המשפט המחוזי קבע כי חלקו של העורר בביצוע המעשים נשואי כתב האישום היה דומיננטי, כן נקבע כי מסוכנותו של העורר, העולה מהשימוש בסכין והאובססיביות הטמונה בו, מחייבות את מעצרו. באשר לחלופת המעצר, תסקיר המעצר שנתקבל בעניינו של העורר קבע כי אין די בחלופה שהוצעה, בבית חברתו של העורר, בכדי לאיין את מסוכנותו, שכן חברתו לא היוותה גורם מציב גבולות עבור העורר טרם ביצוע העבירות המיוחסות לו. כמו-כן, העריך שירות המבחן כי לאור שהייתו הבלתי חוקית בארץ, אין בכל חלופה שתוצע בכדי לאיין את מסוכנותו של העורר. בנוסף, קבע בית המשפט, כי עצם שהייתו הבלתי חוקית של העורר, ללא אישורים של גורם ביטחוני, מונעת את שחרורו בחלופה, שכן החלטת השחרור בחלופה נותנת גושפנקא לשהייתו בישראל. כן נקבע, כי עצם עבירת השהייה הבלתי חוקית המיוחסת לעורר מעלה חשש להימלטותו מן הדין.

           מכאן הערר שלפני.

           לטענת העורר עבירת השהייה הבלתי חוקית איננה מקימה עילת מעצר בשל מסוכנות, אלא חשש להימלטות מן הדין, שניתן להפיגו בערבויות מתאימות. לטענתו, טעה בית המשפט משקבע כי קיימת מניעה עקרונית לשחרר שוהה בלתי חוקי בחלופה, ועל-כן היה על בית המשפט לשחררו בחלופה בבית חברתו בערבויות מתאימות. על-כך מוסיף העורר כי שני המעורבים הנוספים בפרשה שוחררו, וכי הנאשם 1, ולא העורר, הוא שאחז בסכין, עת ביצעו את המעשים המיוחסים להם. כמו-כן מציין העורר את עברו הפלילי הנקי. העורר הציע בפני חלופה נוספת בבית חברו, תושב ישראל כבן 35.

           המשיבה מתנגדת לשחרורו של העורר בחלופה. לטענתה, מדובר בשוד אלים אשר בוצע בחבורה, וכי אין ללמוד משחרורם של שני הנאשמים האחרים לעניינו של העורר שכן אותם נאשמים היו קטינים, ואילו העורר, בגיר. שהייתו בארץ שלא כדין, טוענת המשיבה, מהווה טעם נוסף לאבחן בינו לבין הנאשמים האחרים בפרשה. עוד נטען, כי שחרור שוהה בלתי חוקי לחלופת מעצר בישראל מהווה "הכשרת השרץ", וכי עצם עבירת השהייה הבלתי חוקית מלמדת על זלזול בחוק. לפיכך, אין לראות במי שנאשם בעבירה זו, כאדם נורמטיבי שניתן לשחררו בחלופה. על כך מוסיפה המשיבה כי שירות המבחן שלל את החלופה שהוצעה לגופה.

           דין הערר להידחות.

           אין מחלוקת על כך שקיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום. באשר לעילת המעצר קובע סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 חזקת מסוכנות סטטוטורית באשר ל"עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם", העבירה בה נטל העורר חלק על-פי כתב האישום היא עבירה חמורה והנסיבות בהן בוצעה הן נסיבות קשות. העורר ושני הנאשמים האחרים תכננו את השוד לפרטיו, הצטיידו באמצעים, ולא היססו להשתמש באיומי סכין. לפיכך, אין בעברו הנקי של העורר כדי ללמד על העדר מסוכנות מצידו (ראו: בש"פ 2580/97 אנג'ל נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם).

           לא מצאתי ממש גם בטענות העורר בדבר אפלייתו מול הנאשמים האחרים. זאת, לאור כתב האישום ממנו עולה כי חלקו של העורר בביצוע המעשים היה דומיננטי, כמו גם לאור העובדה שהנאשמים האחרים הינם קטינים (ראו: בש"פ 1363/93 י' צ' (קטין) נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 71).

           באשר לחשש להימלטות מן הדין, קובעת הפסיקה כי שהייתו הבלתי חוקית של נאשם בישראל מלמדת על חשש להימלטות מן הדין, ועל כן תהווה נסיבה בעלת משקל לעניין בחינת החלופה. עם זאת, אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי למנוע שחרור נאשם לחלופה, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו (ראו: בש"פ 9193/99 מדינת ישראל נ' בורהאן, (טרם פורסם); בש"פ 7136/04 פיאלה נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם)).  במקרה שבפנינו, כאשר נזקפות לחובת העורר עבירות נוספות מלבד שהייתו שלא כדין, ובהעדר נסיבות חריגות, נראה כי אין די בחלופה שהוצעה כדי להפיג גם את החשש להימלטות מן הדין (ראו: בש"פ 1308/05 עביד נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם), כפי שגם אין בה, לאור האמור בתסקיר המעצר, כדי להפיג את המסוכנת הנשקפת משחרורו של העורר.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"ב בסיון תשס"ה (29.6.2005).

                                                                                         ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: